מכתב מקדים בישראל: האם בכלל צריך אחד, ומתי כן כותבים

רובכם ראיתם באיזה מדריך שחובה לצרף "מכתב מקדים", ועכשיו אתם מזיעים על נוסח מושלם. אז בואו אעצור אתכם רגע, כי יש כאן משהו שאף אחד לא טורח להגיד לכם.

אני רוצה לקחת אתכם לצד השני של השולחן, לצד של המגייסת שפותחת בבוקר מאה פניות למשרה אחת. ואני הולכת להגיד לכם קודם כל את האמת (שעובדת בישראל), ורק אחר כך, למי שבאמת צריך, את כל השיטה לכתוב מכתב מקדים שעובד. הנה זה, מהמקום שבו אני יושבת.

רגע לפני הכל: בישראל ברוב המקרים בכלל לא שולחים מכתב מקדים

זו הנקודה שחייבים להתחיל ממנה, כי היא סותרת כמעט כל מדריך שתמצאו בגוגל: בישראל, ברוב המוחלט של המקרים, לא צריך לצרף מכתב מקדים. שולחים אותו אך ורק אם המעסיק או המגייס ביקשו זאת במפורש בהגשה. אל תצרפו מכתב מקדים כברירת מחדל, זה לא נדרש, ולפעמים זה אפילו יכול להזיק.

למה יש בכלל בלבול? כי בחו"ל התמונה הפוכה. בארצות הברית ובאירופה נהוג לצרף "cover letter" כמעט תמיד, וזה חלק מובנה מהמועמדות. רוב התוכן שאתם קוראים באינטרנט על "מכתב מקדים לדוגמה" הוא מתורגם משם, ולכן הוא פשוט לא מדויק לשוק הישראלי. בישראל, אצל רוב המגייסות, קורות החיים הם כוכב ההצגה, והמכתב הוא לא חלק מקבלת ההחלטות, אלא אם ביקשו.

ואם כן ביקשו מכם מכתב מקדים? ככה כותבים אחד שעובד

יש מצבים שבהם כן יבקשו: משרות בכירות, מגזר ציבורי ואקדמיה, עמותות, ארגונים בינלאומיים, או משרה שכתוב בה במפורש "נא לצרף מכתב מקדים". במקרים האלה המכתב הוא לא קישוט, הוא חלק מהגשת המועמדות, ומכתב חלש יכול לפסול אתכם. אז אם ביקשו, הנה בדיוק איך עושים את זה נכון.

קודם כל תבינו מה תפקידו: המכתב המקדים הוא הפרסומת, קורות החיים הם הטריילר, וראיון העבודה הוא הסרט. אף אחד לא מזמין כרטיס לסרט אחרי פרסומת משעממת. המטרה שלו היא לא לשכפל את קורות החיים, אלא ליצור סקרנות אחת קטנה שתגרום לי לרצות לפתוח ולראות עוד.

3 הטעויות שצריך להכיר (כשכבר כותבים אחד)

טעות ראשונה - הגנרי המוחלט. "שלום רב, מצורפים קו"ח לתפקיד, אשמח להזדמנות." המשפט הזה לא אומר עליכם כלום, ואני רואה אותו חמישים פעם ביום. הוא לא פוגע, אבל גם לא גורם לי כלום, וכשאני צריכה לבחור מתוך מאה, "לא גורם כלום" זה בדיוק מה שנופל.

טעות שנייה - הרומן. ההפך המדויק: שלושה פסקאות צפופות שמספרות את כל קורות החיים שוב, במילים אחרות. אם כבר צירפתם קובץ, אל תשכפלו אותו. אני לא אקרא את שניהם, ואם אתם מכריחים אותי לבחור, בחרתם בשבילי לוותר.

טעות שלישית - "מכתב מקדים לדוגמה" שהודבק כמו שהוא. תבנית זו נקודת פתיחה נהדרת, אבל היא לא המכתב עצמו.

המבנה שאני רוצה לראות: 4 שורות, לא יותר

מכתב מקדים טוב הוא קצר. ארבע עד שש שורות, שנקראות בעשר שניות. הנה בדיוק מה שמומלץ להכניס:

1. משפט פתיחה אישי אחד. לא "שלום רב". משפט שמראה שקראתם את המשרה הספציפית הזו: משהו על החברה, על התפקיד, או על אתגר שהם מנסים לפתור.
2. ההתאמה, במספר אחד. לא רשימת תכונות. הישג אחד קונקרטי או שנתון ניסיון אחד שמתחבר ישירות למה שהם מחפשים. "ניהלתי צוות של 8 אנשים", "הגדלתי מכירות ב-30%", "מגיעה עם 6 שנות ניסיון בדיוק בתחום הזה".
3. למה דווקא הם. משפט אחד על מה מושך אתכם דווקא לחברה או לתפקיד הזה.
4. סגירה עדינה. לא "אשמח להזדמנות", אלא הזמנה קטנה להמשך: "אשמח לספר עוד בשיחה קצרה" ובצידה הפרטים ליצירת קשר.

הכלל שמעל כל הכללים: אם כבר מבקשים, התאימו לכל משרה

הנה הסוד שרוב מחפשי העבודה שונאים לשמוע: אין דבר כזה מכתב מקדים אחד. אם ביקשו מכם מכתב וכתבתם אחד גנרי, בזבזתם את הבקשה. ההשקעה הקטנה הזו היא מה שעושה את ההבדל.

בואו נסכם את מה שחשוב באמת: ברוב המקרים בישראל לא שולחים מכתב מקדים בכלל, אלא אם ביקשו, ואז כותבים אחד ממוקד ומותאם. אבל בכל המקרים, מה שבאמת נבחן זה לא "כמה ניסיון יש לכם", אלא מיצוב והתאמה (אדפטציה)- להבין מה הצד השני מחפש, ולהגיש את עצמכם בדיוק בשפה שלו. את זה אפשר ללמוד ולתרגל.

והדבר החשוב מכל: המכתב המקדים הוא שער קטן וצדדי. בישראל, מי שמזיז את המחט הם קורות החיים שלכם, פרופיל הלינקדאין, הראיון, ושלל הערוצים שדרכם המשרות באמת נסגרות. מכתב מושלם שמצורף לקורות חיים חלשים יסגור לכם את הדלת באותו ארגון, וקורות חיים מנצחים שנשלחים לערוץ הלא נכון פשוט לא יגיעו לאף אחד.

נכתב על ידי הילה אדליס - מגייסת בכירה, מובילת מהפכת חיפוש העבודה החדש עם השיטה הראשונה והיחידה בישראל עם זכויות יוצרים.